הכרעת דין בתיק ת"פ 22912-07-11 - פסקדין

כתב האישום ותשובת הנאשמים

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בשלוש עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 13(ב)(1)(א), יחד עם סעיף 2, לפי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק שמירת הניקיון"), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכנגד הנאשם 1, גם בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק רישוי עסקים"). בהוראות החיקוק נרשם, כי העבירה של ניהול עסק ללא רישיון מיוחסת לנאשם 2, אך לאור הנטען בפרק העובדתי שבכתב האישום, ברור שהמדובר הוא בטעות קולמוס ולא נשמעה כל טענה מטעם הסנגור לעניין זה, לאחר שב"כ המאשימה הבהיר את הדברים.

על פי כתב האישום, במועד הרלוונטי היה הנאשם 1 בעל עסק להובלת מטענים, לרבות פסולת, ובעליה של משאית. הנאשם 2 עבד כנהג בעסקו של הנאשם 1. נטען, שביום 9.3.11, בשעת צהריים, כאשר הנאשם 2 נוהג במשאית והנאשם 1 לצדו, הגיעה המשאית לשטח הנמצא ברשות הרבים במושב גילת, כאשר היא עמוסה בפסולת בניין וכי היא השליכה את הפסולת במקום. עוד נטען, כי באותו יום, פעמיים ובשעות מוקדמות יותר, הגיעה המשאית, כאמור, והשליכה פסולת בניין במקום. נטען, שהשלכת הפסולת הוצאה בהנחיית הנאשם 1 וכי זו הכילה אדמה, אבנים, בלטות וברזלים.

טוענת המאשימה, כי במעשים האמורים, השליכו הנאשמים פסולת בניין, בצוותא חדא, ברשות הרבים, ולכלכו את רשות הרבים. כן נטען, שפינוי והובלה של פסולת הוא עיסוק הטעון רישוי עסק לפי חוק רישוי עסקים, אך לנאשם 1 לא היה רישיון כאמור.

הנאשמים הודו בקיומו של העסק ובעבודתו של הנאשם 2 כנהג בעסק, אך כפרו בכך שהמדובר הוא בפסולת בניין וטענו, שהמדובר הוא באדמה אשר הובאה לבקשת בעל המקום. הנאשמים מכחישים שהשטח הוא רשות הרבים. כן טוען הנאשם 1, לו יוחסה העבירה של עיסוק ללא רישיון עסק, מחזיק ברישיון בהיותו בעל מניה בחברת "מרחבי בע"מ", אשר היא עצמה מחזיקה ברישיון עסק כדין.

טענות הצדדים

אינני מוצא שיש צורך, בנסיבות העניין, לפרט אחת לאחת את הראיות שהוגשו מטעם הצדדים, באשר, במסגרת הדיון וההכרעה, תבוא התייחסות לאותן הראיות אליהן הפנו הצדדים במסגרת סיכומיהם ואשר עליהן מבוססת הכרעת הדין.

להלן, בתמצית, טענות המאשימה, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה:

1.         המאשימה הוכיחה, מעבר לספק סביר, הן בהודעות של עדים מטעמה, הן בהודעות הנאשמים, כמו גם במוצגים שונים שהוגשו כראיה, לרבות תמונות, כי החומר אשר פרקו המשאיות במקום שצוין בכתב האישום, כלל אדמה, אבנים, בלטות וברזלים.

2.         גם על פי סעיף ההגדרות בחוק שמירת הניקיון, הרי גם ערימות אדמה באות בגדר פסולת בניין. על כן, בכל מקרה, הנאשמים השליכו פסולת בניין במקום.

3.         אין משמעות לבעלות או לזכויות של אדם כזה או אחר במקרקעין, לעניין הגדרת המונח "רשות הרבים" בסעיף 1 לחוק שמירת הניקיון.

4.         המקום שבו הושלכה הפסולת, לא היה מגודר והיה זה מקום פתוח לציבור, אשר כל אדם יכול היה לעבור בו, כאוות נפשו.

5.         אין לתת אמון בעד מקס סרור (מי שהזמין את החומר מן הנאשם 1) באשר נמצאו סתירות רבות בגרסאות השונות אשר מסר למשטרה הירוקה ובבית המשפט.

6.         אין כל פגם בגביית הודעות הנאשמים על ידי המשטרה הירוקה, ומכל מקום, לא נטענה טענת זוטא ולא התקיים משפט זוטא. הנאשמים הוזהרו, כפי שכתוב על גבי טפסי ההודעות השונות, והובהרה להם הזכות להיוועץ עם עו"ד.

7.         המאשימה הוכיחה כי לנאשם 1 לא היה רישיון עסק.

8.         הנאשם 1 נמנע מלהביא נציג או מנהל מחברת מרחבי, על מנת שיעיד על משמעותו של רישיון העסק שהציג הנאשם.

9.         הנאשם 1 הודה, כי הפעילות נשוא כתב האישום, כלל לא נעשתה במסגרת עבודתו במרחבי, אלא כי המדובר הוא בעבודה פרטית, אשר לא קשורה לאותה החברה.

להלן, בתמצית, טענות הנאשמים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם:

1.         הנאשמים שפכו חומר אדמה בחלקתו הפרטית של מקס סרור, וזאת לבקשתו של זה, על מנת למלא בורות שהיו בחלקתו.